אנדריי רבס נולד בשנת 1912 בעיר טרגו מורש, טרנסילבניה וכבר בילדותו ניכר כישרונו הפיסולי. ב-1931 נסע לפריס, שם למד באקדמיה ז'וליאן ואחר כך ב'אקול דה בוז ארט'. באותה תקופה חי כחסר בית ללא עבודה וכסף. בשעות אחר הצהרים למד באקדמיה הסקנדינבית החופשית. עם תום לימודיו עבד כשנתיים בעיצוב תפאורות לאופרה של פריז. עם פרוץ המלחמה חזר לעיר הולדתו ברומניה והעלה שם את 'יאנוש הגיבור', אגדת עם הונגרית. בשנת 1943 נשלח לעבודות כפייה באוקראינה, משם ברח כעבור שנה, מצויד בניירות מזויפים, לבודפשט ועד תום המלחמה עבד כפסל בכנסיות. בינתיים גורשה משפחתו לאושוויץ. מרבית משפחתו של אנדריי נספתה באושוויץ (אב ,אם ,אח, אישה וילד). אחרי המלחמה חזר לטרגו מורש, התחתן בשנית, עם מריאנה, ונולד לו בן בשם דניאל. בשנת 1947 הציג בגלריית דאלס (מוסד ממלכתי) בבוקרשט תערוכת יחיד שזכתה להצלחה גדולה. הציג תערוכות יחיד נוספות והשתתף בתערוכות רבות. הוא נחשב ברומניה לפסל דגול וכיהן כנשיא אגודת האמנים בטרנסילבניה. הוא התפרסם כצייר ויותר מזה כפסל העובד בברונזה, באבן ובעיקר בגילוף בעץ.
על תחילת דרכו בתחום תיאטרון הבובות סיפר במסיבת עיתונאים ב-1962 "נתקלתי במקרה, בעיירה קטנה באירופה במודעה של תיאטרון בובות עממי, הלכתי לראות את ההצגה. אחרי כן צחקתי שלושת רבעי שעה בשל השיטה הפרימיטיבית והילדותית שבאמצעותה הפעילו את הבובות - פרימיטיביות גם ה- ן על הבימה הקטנה. אולם בו ברגע הרגשתי כבר שזוהי דרך לביטוי אמנותי מעולה וידעתי שאתמסר לאמנות זו."
כך החל רבס לחקור שיטות שונות של תיאטרוני בובות ולחפש דרכים, כדי לתקן אה הליקויים שבשיטות אלה. כדי לתת לקהל את האשליה, לפניו שחקנים ממש ולא בובות גרידא, הוא יצר את בובותיו בעצמו ועיצב להן פנים שהבליטו קווי אופי מתאימים -לפי העולה מן המחזה. הוא גם המציא שיטה חדשה להפעלה מכנית של הבובות, בלי חוטים ולא בעזרת האצבעות, אלא בעזרת מנגנון המופעל אותו מתחת לקו הבמה וכך הוא יצר את בובותיו הגדולות, בגובה של מטר ועשרים. ב-1948 הוא פתח את התיאטרון הראשון שלו בעיר מולדתו וזכה להצלחה רבה. אולם הצלחה זו לא הייתה לטובתו, ב-1949 החליטה ממשלת רומניה להלאים את המוסד ולהופכו לתיאטרון ממלכתי. בראש ההנהלה הוצב מבקר פוליטי מטעם המפלגה הקומוניסטית. פיקוח חמור הוטל על כל הרפרטואר, שרמתו האמנותית החלה לרדת בהתמדה. ב-1950, משנודע לשלטונות הרומנים כי רבס נרשם לעלות לישראל מיד אסרו עליו לעסוק בעבודה אמנותית כלשהי וגם לפסל לא הותירו לו. בשל כישוריו ואישיותו נבחר רבס לנשיא אגודת האמנים המקומית, אך הודח גם מתפקיד זה בשל היותו יהודי. מכאן ואילך נאלץ לפרנס את משפחתו מעבודות שונות שלא היה להן כל קשר ליכולותיו האמנותיות.
רבס עלה לארץ בשנת 1959 עם אשתו ובנו. כעבור שנה הקים את תיאטרון הבובות 'גיל-גיל'. העיתון 'חירות' מדווח שרבס "השקיע בתיאטרון 14,000 ל"י מכספו והקימו ללא תמיכה מגוף כל שהוא". ההצגה הראשונה של 'גיל-גיל' הייתה 'אלדין ומנורת הפלאים' שבעונת ההצגות הראשונה שלה הועלתה 78 פעמים בערים הגדולות, במשקים וביישובי העולים.
הצגתו השניה היתה 'עלילות נאסר א-דין'. מחזה שנכתב לתיאטרון בובות בתרגומו של גלעד קונסטנטינר. צוות "השחקנים" התרחב, בהפקה החדשה הופיעו על בימת 'גיל-גיל' - 18 בובות. רק הגיבור הראשי, בובת-נער בעל עיניים פקוחות ונאיביות, ש'שיחק' את תפקידו של אלדין בהצגה הקודמת, הועבר להפקה החדשה, גם הפעם בתפקיד ראשי. הוא 'גילם' את התפקיד הכפול של הצבר הקטן, שנרדם עם ספר אגדת נאסר א־דין בידו וחולם שהפך הוא לגיבור וחי את כל הרפתקאותיו. בפס הקול המוקלט השתתפו השחקנים דליה פרידלנד ומשה טימור (טרויס), חנה פסקא ושמעון סיני. הצגות אלו הועלו מאות פעמים ברחבי הארץ. הקבוצה, שכללה מלבד רבס גם את בנו דני, את אחותו דר' קלרה הרמן, את מרי רבס (שגם תפרה את תלבושות הבובות) ואת הבובנאים י. פרס וי. ארטור (שהיו בובנאים גם בארץ מוצאם), נדדה במשאית והקימה את במתה בכל מקום.
את ההצגה שיווקה חברת "אירוע" של אמני הבידור, חברה שהיתה בראשית שנות ה-60 בתחילת דרכה וקמה כהמשך ישיר של לשכת האמנים של הועד הפועל, במטרה לסייע לאמנים בארגון הצגותיהם, כדי "לחסל את ה'שוק החופשי' המבייש. שהיה קיים אז בשטח זה וניצל אמנים באכזריות".
היות שהחברה התלבטה במציאת אולם מתאים להצגות 'גיל-גיל' בתל אביב, בגלל מחירי השכרת האולמות שהיו עלולים לבלוע את כל ההכנסות, הם מצאו פתרון מיוחד במינו והתכוונו לקיים את הצגת הבכורה ואולי את כל ההצגות בתל אביב על סיפון הסירה 'פיראוס' – בית קפה הצף בירקון. את הצופים יסיעו בסירות עד 'פיראוס' וכך, באותו מחיר, שלא יעלה על לירה וחצי יזכו הילדים גם בהצגה וגם בשיט בירקון.
התיאטרון פעל כשנתיים עד שרבס העביר את הניהול לבובנאים. כעבור זמן קצר פסק התיאטרון מלפעול.
צפו בצילום ההצגה 'אלדין' (בגרסא המחודשת בשנות ה-90)
כפסל, זכה בתחרות בשנת 1960 והקים את האנדרטה החצובה מאבן לזכר לוחמי גטו ורשה בקבוץ מעלה החמישה, ואת האנדרטה לקרבנות האניה סטרומה, אניה בגובה 8 מ' המוצבת בכיכר סטרומה בחולון. הוא חידש את פעולתו התיאטרונית לזמן קצר מאד בשנות התשעים תחת השם 'תיאטרון מיניטרון' עם בובות חדשות ועם פס-קול מחודש. רבס תכנן הצגות נוספות שמהן נותרו רק רישומים: הצגה על מחנה העבודה, מחזה מתוך המיתולוגיה היוונית, ו'קוקוריצה באשי' ע"פ סיפור עם רומני
עיריית חולון העמידה לרשותו במשך יותר מעשור סטודיו לפיסול. ב-1967 הוענק לו פרס נורדאו הניתן לאמנים יוצאי הונגריה. ב-1971 רכש סטודיו וגלריה ביפו העתיקה (נתיב המזלות 3) שם יצר עד יום מותו. הסטודיו והגלריה שנוהלה ע"י אישתו, הפכו לשם דבר ואספנים מרחבי העולם פקדו את המקום ורכשו מיצירותיו.
ב-1999 הוענק לרבס אות 'יקיר חולון'. ב-12 בדצמבר של אותה שנה הוא נפטר.
תערוכה רביעית בסדרת 'הגירת הבובות' | אוצרת: מירי פארי | עיצוב תערוכה: דורה אשד | תיקוני תלבושות לבובות: שלומית גופר | שיפוץ מנגנוני בובות: שמואל שוחט | פתיחת התערוכה: מרץ 2010
ערב פתיחת התערוכה כלל דברים מפי מירי פארי - מנהלת המוזאון | הבובנאית נועה בקר - על אנדרה רבס ו'אלדין' | הבובנאית תמי שרף - על יוסטין גראד כבמאי | הקרנת הסרט אבק של כוכבים - על זולה רדולסקו ויוסטין גראד, בובנאים מהגרים מרומניה. תסריט ובימוי: אילן סביר, צילום ועריכה: אייל ציון
